 |
| "אין זה משנה כמה לאט אתה הולך, כל עוד אתה לא עוצר" - קונפוציוס |
אומרים שכל ההתחלות קשות...
מה שבטוח זה שכל ההתחלות טומנות בחובן במוקדם או במאוחר את התסכול.
בכל תחום.
"זה לא הולך", "זה לא כמו שחשבתי", "אני לא מצליח", "זה לא בשבילי".
אני פוגשת את זה הרבה אצל חבר'ה חדשים מצטרפים לקבוצות התרגול שלי: "אני לא בכושר", "אני לא טוב במדיטציה", "אין לי קואורדינציה", "אני פדלאה". תשובתי להם קבועה למדי: זה רק עניין של תרגול והתמדה.
חלקם נכנעים לתסכול ופורשים, וחלקם מתגברים עליו ופורחים.
חלקם נכנעים לתסכול ופורשים, וחלקם מתגברים עליו ופורחים.
אני פוגשת את זה הרבה גם אצלי, למשל בעבודה. כמה פעמים קיבלתי עצות ורעיונות נהדרים איך לקדם את עבודתי כמדריכה? איך לשווק, איך לכתוב, איך להגיע לאנשים, מה להכניס ומה לא. ואני..... עומדת מנגד. יודעת שעל פני חולפים גרגירי זהב טהור, ובכ"ז, משהו מבפנים מונע ממני להושיט יד ולתפוס אותם. "רגע, לאט לאט....". לא בשלתי.
ואז מגיע הצד השני של אותו מטבע: "זה לא הולך", "זה לא כמו שחשבתי", "זה לא בשבילי". מוכר?
יש הבדל גדול בין חוסר בשלות וחוסר יכולת.
חוסר בשלות הוא חוסר יכולת זמנית. אבל אם נתן לזה את הזמן וההתמדה - נבשיל. וכשנבשיל - נפרח.
לקח לנו המון זמן לפתח את הדפוסים, היכולות והתבניות שלנו. שינוי דפוסים או פיתוח מיומנויות חדשות לא יכול לקרות ברגע. וגם לא בשבועיים. כל אחד מתקדם מהמקום בו הוא נמצא, בקצב שהוא יכול.
אם נשפוט את היכולת שלנו לפי קצב ההתקדמות, רוב הסיכויים שלא נגיע רחוק.
אז כל עוד המטרה קרובה ללבנו, אל לנו למדוד את קצב ההתקדמות הכללי. בואו נשמח בכל צעד שעשינו, ובעיקר לא נתייאש. כל צעד מקרב אותנו עוד קצת אל המטרה.
כמו שאמר קונפוציוס: "אין זה משנה כמה לאט אתה הולך, כל עוד אתה לא מפסיק".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה